החלטה בתיק ב"ש 1036/13

ההליך בבית המשפט קמא

המבקש הורשע על פי הודעתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון בתאריך 30.6.04. בהתאם להודעה זו הורשע המבקש בארבע עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה הקשורות להשלכת מטען חבלה לעבר ג'יפ צבאי, לירי לעבר רכב ישראלי אשר הביא לפגיעה ברכב, לניסיון לפוצץ מטען חבלה בסמוך לג'יפ נוסף ולמעורבותו בתכנון והוצאתו אל הפועל של פיגוע התאבדות במסגרתו הוביל מחבל שצויד בחגורת נפץ והיה אמור להתפוצץ בעיר נתניה. פיגוע זה נמנע כאשר המבקש, המתאבד ונוספים נעצרו על ידי חיילים. עוד הורשע המבקש בחברות בגדודי חללי אל-אקצא ובשתי עבירות נוספות של קשירת קשר לביצוע פיגועים, אחד מהם פיגוע התאבדות נוסף.

כתוצאה מהרשעה זו נגזרו על המבקש ביום הרשעתו, 30 שנות מאסר לריצוי בפועל.

במסגרת ההליך הנ"ל יוצג המערער על ידי עו"ד שירין עיראקי.

טענות הצדדים

בתאריך 22.11.12 הגישה באת כוחו החדשה של המבקש, עו"ד מירב חורי, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בבקשה מפרטת הסנגורית כי במעמד הקראת גזר הדין, המבקש לא נכח באולם בית המשפט, אך לאחר מכן עורכי דינו, עו"ד איהאב ועו"ד שירין עיראקי ביקרו אותו במקום כלאו, הודיעו לו על גזר הדין וסוכם ביניהם כי יוגש ערעור בשמו, בהתחשב בעובדה ששותפיו למעשה נשפטו לעונשים נמוכים בהרבה. אלא שעל אף אמונתו של המבקש כי כך אכן קרה, הסתבר כי ערעור זה לא הוגש מעולם. הסנגורית מציינת כי רק בשנת 2011, כשהותר לבני משפחתו של המבקש לבקרו בבית הסוהר, התבקשו אלה לברר מדוע הערעור לא נדון. ניסיונותיהם ליצור קשר עם עורכי הדין לא צלחו, ועל כן, מונתה עורכת הדין חורי, אשר גילתה כי לא הוגש ערעור כאמור. הסנגורית מציינת, על כן, כי באי כוחו של המבקש בגדו באמון שניתן בהם, וכי בנסיבות המיוחדת של תיק זה, חלף הזמן שחלף מאז ניתן גזר הדין, יש מקום לאפשר הארכת מועד להגשת ערעור.

בתגובתה לבקשה זו מציינת התביעה הצבאית כי חלפו כשמונה שנים מאז נגזר העונש, כך שהבקשה מוגשת באיחור רב ואין להיעתר לה. התביעה סבורה עוד כי עמדו בפני המבקש אפשרויות שונות לבדוק מה עלה בגורל הערעור שהיה אמור להיות מוגש. משנמנע המבקש לפעול לשם בדיקת עניינו, אין להתיר לו הגשת ערעור תוך פגיעה מהותית בעקרון סופיות הדיון. אף לגופו של עניין, טוענת התביעה כי בית משפט קמא עמד על ההבדלים בין עניינם של שותפיו לבין עניינו של המבקש, כך שאין לומר שעונשו מצדיק התערבות כלשהי של בית משפט זה. לבסוף, מציינת התביעה כי על פי פרוטוקול הדיון נראה כי המבקש נכח בדיון בעניינו, בניגוד לטענת הסנגורית.

דיון והכרעה

דין בקשה זו להידחות.

כפי שהובהר, הבקשה מוגשת באיחור רב, בחלוף למעלה משמונה שנים מאז נדון המבקש. נציין כבר כעת כי אכן אין כל ביסוס ראייתי לטענה כי המבקש לא נכח במהלך הקראת גזר דינו. מכל מקום, אין מחלוקת בין הצדדים כי גם אם כך ארע, גזר הדין הודע למבקש על ידי באי כוחו דאז מיד לאחר שניתן.

מעבר לכך, חסרה הבקשה תשתית ראייתית של ממש באשר להתרשלותה הנטענת של באת כוחו הקודמת של המבקש. ואכן, לבקשה לא צורף כל מסמך מטעמה של עו"ד שירין עיראקי אשר היה עשוי לשפוך אור על הטענה כי על אף הסיכום עם המבקש לא הוגש ערעור בעניינו (ב"ש 1033/08 עלי (קאדומי) נ' התוב"ץ). אף לא נטען על ידי הסנגורית כי נעשה ניסיון מצידה לקבל את תגובת עו"ד עיראקי. זאת ועוד, גם אם היינו מקבלים טענה שכזו, לפיה אכן סוכם על דעת המבקש כי יוגש ערעור וסנגוריתו פעלה בניגוד לסיכום זה, הרי שלא ניתן הסבר של ממש מדוע נמנע המבקש לבדוק מה היה גורלו של ערעורו במשך שמונה שנים ארוכות, ולמצער מאז שנת 2011, כאשר בני משפחתו ביקרו אותו בבית הסוהר. גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שהמבקש כלל לא היה בקשר עם בני משפחתו עד לשנת 2011, הנחה שעל פניה אינה מתיישבת עם המדיניות המוכרת לבית המשפט בנושא קשר אסירים עם בני משפחותיהם, הרי שמאז ועד הגשת הבקשה חלפה למעלה משנה.

בנסיבות אלה, גם אם נצא מנקודת הנחה שהרובד העובדתי של בקשת הסנגוריה מבוסס במלואו, הרי שאין בו, לטעמי, להצדיק להיעתר לבקשה.

כבר קבע בית המשפט העליון לא פעם כי:

"אין צורך ב'טעמים מיוחדים' לשם הארכת מועד בפלילים. ביסוד גישה זו מונח הצורך למתן שיקול דעת רחב לבית המשפט בנוגע להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור. מקום בו מוגשת בקשה להארכת מועד על ידי נאשם לבדיל מהמדינה, ייטה בית המשפט להתייחס לבקשה זו ביתר חיוב, על מנת לאפשר למי שהורשע בפלילים למצות את הליכי הערעור בעניינו. רגישות זו נגזרת מהפוטנציאל הטמון בהליכים פליליים לפגיעה בחירותו, בכבודו ובשמו הטוב של הנאשם. עם זאת, אין משמעות הדבר כי מתן אורכה בהליכים פליליים ייעשה כדבר שבשגרה, שהרי זהו היוצא מן הכלל. בהתחשב בעקרון סופיות הדיון ובצורך בהצבת גבול להימשכות ההליכים; בהתחשב באינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור ככללו וחיזוק היציבות והוודאות המשפטית; ונוכח הקשיים הכרוכים  בניהול דיון בערעור שהוגש באיחור; אין ליתן אורכה להגשת ערעור ובקשת רשות בפלילים, אלא בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת. בהקשר זה, כבר נפסק כי ככל שמשך האיחור ארוך יותר כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה..." (בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 1569).

וכן בפסיקת האזור:

"אכן, מקובל, במיוחד במשפט הפלילי, שלא "לנעול דלתות" בפני המערער מנימוקים פרוצדוראליים גרידא וכי היעד המרכזי של ההליך הינו לחשוף את האמת העובדתית, בכדי שייעשה הדין והצדק עם המתדיין מחד והציבור מאידך. אולם, הארכת מועדים בלתי מבוקרת עלולה לפגוע פגיעה קשה בעקרון סופיות הדיון וביציבות ההליך השיפוטי. על כן, הארכת מועד להגשת ערעור תינתן בהתחשב בתקופת האיחור ואף בטעם שהביא אליה, וככל שמדובר באיחור גדול יותר, נדרשים טעמים משכנעים יותר כדי להצדיק הארכת מועד" (ב"ש 4100/07 היפא נ' התוב"ץ).

זאת ועוד, על פני הדברים נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. המבקש עירב עצמו בסדרה של עבירות חמורות ביותר, אשר הגיעו לשיאן כשנטל חלק מהותי בארגון פיגוע התאבדות אשר השלמתו נקטעה אך בהתערבות כוחות הביטחון. סדרת מעשים אלה הצדיקה ענישה מחמירה, אשר באה לידי ביטוי בעונש שהוטל על ידי בית משפט קמא. עונש זה אינו חורג ממתחם הענישה הראוי והמקובל בעבירות אלה.

על כך יש להוסיף כי בית משפט קמא עמד בגזר דינו על הדומה והשונה בין מעשיו של המערער לבין מעשיהם של שותפיו. בית המשפט ציין כי אלה היו מעורבים במקרים חמורים פחות, או כי נסיבותיהם היו שונות. משכך לא ניתן לומר כי הופר עיקרון אחידות הענישה.

על רקע כלל האמור, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.